שני זרעים שכבו זה לצד זה באדמה הדשנה באביב.

הזרע הראשון אמר:

"אני רוצה לגדול!

אני רוצה לשלוח את שורשי עמוק אל תוך האדמה

ולשלוח את נבטי מעבר לקרום הקרקע שמעלי

אני רוצה להצמיח עלים, ניצנים

להודיע על בוא האביב..

אני רוצה לחוש את חמימות השמש  על פני

וברכת טל הבוקר על עלי הכותרת שלי!"

והוא גדל.

הזרע השני אמר:

אני חושש, אם אשלח את שורשי אל האדמה – איני יודע מה אמצא בחשכה.

אם אעשה את דרכי אל האויר – ייפגעו נבטי הקטנים

אם אפתח את עלי – יבוא חילזון ויאכל אותם.

ואם יהיו לי פרחים, יבוא ילד ויקטפני.

לא, כדאי לי לחכות עד שאחוש בטוח

והוא המתין.

תרנגולת שטיילה בחצר מצאה את הזרע שהמתין ואכלה אותו.

(מקור: פטי הנסן).